עד לפני כשנה, כסף עבורי היה משהו שקונים איתו אוכל בסופר, טלפונים ניידים, דלק לרכב, חופשות בחו”ל. בד”כ הוצאתי פחות משהרווחתי, מה שאפשר לו גם להצטבר בצורה מכובדת בחשבון הבנק, אבל התועלת של לצבור אותו הייתה לא יותר מהידיעה שעם סכומים גדולים יותר אוכל לקנות דברים גדולים יותר (רכב, בית, טיול, בריאות). ואז די במקרה קראתי משהו שהאיר אור קטן ועמום אי שם בקצה המרוחק של הגולגולת שהוביל לקריאה נוספת ולכדור שלג מתגלגל של קריאה חסרת שובע עד שהנורה בערה במלוא עוצמתה וכל הקרקע שעליה ביססתי את החיים שלי נשמטה מתחת לרגלי. כסף, הבנתי, הוא לא מה שחשבתי. הוא אכן מצרך יקר מאד, אבל לא כי אפשר לקנות איתו דברים, אלא כי אפשר לקנות איתו חופש.

הכסף שאנחנו מרוויחים הוא תוצר גלם של העבודה שלנו, מעבר לכך, של זמן החיים שלנו. עבור רובנו עבודה היא משרה מלאה מהבוקר עד הערב חמישה ימים בשבוע. זה רוב שעות הערות של חיינו הבוגרים, כאשר אנחנו בשיא כוחנו עם יכולת ורצון לעשות יותר דברים משאי פעם שנוכל להספיק, ועם זאת זמן החיים היקר הזה מומר לעבודה, עבודה לכסף, כסף לחפצים. החופש לחיות את חיינו מגיע כאשר איננו זקוקים עוד לכסף בשביל להתקיים. כאשר יש לנו מספיק בשביל לכסות את כל ההוצאות שלנו. מנקודה זו, כסף נהיה שולי. זמן נהיה יקר יותר מכסף. כל סכום כסף נוסף שנרוויח מעבודה לא תורם לנו עוד כיוון שהוא לא קונה שום דבר שאנחנו אי פעם נצטרך ולא יכולים להרשות לעצמנו גם ככה. אבל את הזמן האבוד לעולם לא נוכל לקנות חזרה. זמן עם הילדים שגדלים מהר, זמן עם בת הזוג, זמן ללמוד דברים חדשים, זמן לעזור לאחרים, זמן לגלות עולם, זמן לשמור על הבריאות כדי שיהיה לנו עוד זמן.

כסף הוא אמצעי למטרה. המטרה היא חופש לחיות את החיים שלנו.

בבלוג הזה אשתף אתכם במסע שלי ושל אחרים כמוני בדרך לחופש הכלכלי הזה בתקווה שחוויות אלו יעזרו גם לכם להגיע לשם, הרבה לפני שיגמר לנו הזמן.