לא כל יום מאבדים מיליון שקל. למעשה, זה לקח לי יותר מיום אחד. בשביל להבין איך זה קרה, אנחנו צריכים לחזור כמה שנים אחורה, כאשר הייתי צעיר יותר, יפה יותר ויכולתי להיות במיליון אחד עשיר יותר.

אחרי 12 שנות בי”ס, כמה עבודות זמניות, 3 שנות אוניברסיטה ו-3 שנות שירות חובה, בגיל 24 לראשונה התחלתי להרוויח משכורת. ביום אחד ההכנסה שלי עלתה פי 10! אני לעולם לא אשכח את הרגע שבו לראשונה הרגשתי חופשי לשאול את עצמי בשקם – “מה אני רוצה?” במקום – “מה אני יכול להרשות לעצמי?”. מאותו רגע ועד היום, מעולם לא הרגשתי שאני לא יכול להרשות לעצמי משהו שאני רוצה. זה הגיע למצב שכשעוד היו שואלים אותי מה אני רוצה ליומולדת, הייתי אומר שאני לא רוצה שום דבר כי יש לי כבר הכל. היום כבר יודעים לא לשאול. איכשהו, מחטיף שוקולד בשקם ודרך כמה טיולים בחו”ל, רכבי ליסינג ומסעדות יוקרה, הצלחתי תוך כחמש שנים להוציא מיליון שקלים. יאמר לזכות אישתי שהיא עזרה לי עם זה לא מעט (תעיד על כך עדשת ה- Canon L שצוברת אבק במגירה).

למזלנו, אנחנו מתעדים בפרוטרוט את כל ההוצאות שלנו, אז זה די קל לראות לאן כל הכסף הזה הלך. להלן האמת המביכה על איך שרפנו מיליון שקלים בחמש שנים:

• 267 אלף שקל על כל הדירות שגרנו בהן. בעיקר שכ”ד וכולל חשבונות ארנונה, ועד, גז, חשמל ומים.
• 191 אלף שקל על כל המכוניות שנסענו בהן, כולל דלק, ביטוח, תיקונים, רשיונות, טסטים, חניה וירידת ערך (במקום עלות הרכישה, אנחנו סופרים את ירידת הערך).
• 158 אלף שקל על כל הדברים שקנינו לעצמנו, כולל בגדים, מוצרי חשמל ורהיטים לבית, מוצרי אלקטרוניקה ומחשבים, ציוד צילום ומשחקים.
• 147 אלף שח על כל מה שעשה לנו כיף, כולל טיולים, חוגים, מתנות לאחרים ובילויים.
• 138 אלף שקל על כל הדברים שאכלנו, בבית ובחוץ.
• 30 אלף שקל על זמן של אנשים אחרים ששמרו לנו על הילדה.
• 28 אלף שקל על שיחות בטלפון וגלישה באינטרנט.
• 27 אלף שקל על בריאות והגיינה.
• 16 אלף שקל על השכלה, עלויות אוניברסיטה בעיקר.
• 15 אלף שקל על כסף מזומן שהתנדף עם הרוח לארץ עוץ על דברים שלא תועדו.
• 8 אלף שקל על שירותים שאנשים אחרים עשו עבורנו אבל יכולנו לעשות לבד במאמץ סביר כמו ראיית חשבון, הובלה, תיקונים.
• 4 אלף שקל על עמלות שונות.

אאוץ. אלו סכומים מגוכחים! אם מישהו היה לוקח לנו מיליון שקל מחשבון הבנק, המקלדת שלי היתה עוברת מטאמורפיזם לנבוט עם קוצים עשויים מזעם טהור. אבל את המיליון הזה איבדנו כמעט ובלי לשים לב. אתם בטח חושבים שאני מרוויח שכר מנכ”ל ומרשה לעצמי לבזבז מיליונים כל כמה שנים, אבל המציאות שלנו היא ממוצעת למדי. קחו משפחה טיפוסית – הכנסה חודשית ממוצעת למשק בית בשנת 2013 לפי הלמ”ס הייתה 14,622 ש”ח נטו. זה אומר שמשפחה ממוצעת מכניסה הבייתה מעל מיליון ש”ח נטו כל 6 שנים! והנתון הזה רק משתפר משנה לשנה ככל שהשכר הממוצע במשק עולה בהתמדה, וזה גם אחרי שמתחשבים באינפלציה.

איך זה קורה? איך אנחנו נותנים לעצמנו לשרוף מיליוני שקלים מבלי לשים לב, וחלקנו עוד מעזים להיות עם מינוס בבנק? אני חושב שהתשובה היא שכולנו חווינו בנקודה כזאת או אחרת בחיים את  התחושה המשחררת של “עכשיו אני יכול להרשות לעצמי” אבל אנחנו שוכחים למתן את עצמנו ובמקום זאת כובלים את עצמנו להרגל של הוצאות ובזבוזים. אנחנו לוקחים את הכסף החדש שלנו, ממלאים איתו מיכל דלק ושורפים את כולו בנסיעות מעגליות בין העבודה והבית. קונים רכבים חדשים שמאבדים מערכם כל שנה סכום השקול למשכורת או שתיים (הרי שחייבים להחליף לרכב חדש כל שלוש שנים!). קונים בתים עם כסף שאין לנו, עם מספיק חדרים בשביל לאכלס ילד בכל חדר, את הדוד מארה”ב, את כל המשפחה בפסח, עם חדר לעבודה וחדר לצעצועים, כשבפועל רוב השנה החדרים ריקים בזמן ששני ההורים בעבודה והילדים בלימודים\קייטנות\גנים\צהרונים שכולם עולים עוד כסף ומתוזמנים היטב עם המנקה כדי שיהיה לה מספיק זמן לסדר את הבית מבלי שנצטרך לראות אותה ולשלם אקסטרה ברגשות אשם. עוד כסף על ספות חדשות. עוד על בגדים לעונה החדשה. עוד ועוד ועוד.

לא משנה כמה כסף נרוויח, תמיד יימצא עוד מקום שצריך אותו. שחייב אותו. שבלעדיו אנחנו נרגיש מתכלבים ולא מוכנים לרדת ברמת חיים שלנו בשביל לחסוך כמה שקלים. כשזה מגיע להוצאות של כסף רובנו מתנהגים כמו ילדים קטנים על קרוסלה מסתובבת, אנחנו ממשיכים לסובב אותה עוד ועוד עד אובדן חושים כיוון שלהאט אותה גורם לנו לתחושת לסחרחורת. אבל זה לא יכול להמשך לנצח. ברגע שזרם הכסף שמניע את הקרוסלה יפסק, אנחנו נמצא את עצמנו שרועים על הדשא מסוחררים וחסרי כל. אם אנחנו רוצים לשמור את המיליונים הבאים שנרוויח לעצמנו, צריך לרדת מקרוסלת הכסף.