האופניים
אשדוד (אי שם בדרום הרחוק) היא העיר החמישית בגודלה בארץ, היקפה כ-20-25 ק”מ – כמעט המרחק ממרכז העיר לתל אביב. עם בניה לרוחב ומעט מאד בניינים גבוהים – זאת עיר מאד גדולה! ועם זאת כנער הייתי עושה את כל הסידורים והנסיעות בעיר על אופניים. עם תיק קטן עלי ומתלה מאחורה לשים דברים, לעיר לא היו גבולות. נסיעה באוטובוס הייתה איטית ומשעממת להחריד לעומת הריגוש שבלנסוע 30 קמ”ש בירידה עם הידיים פרוסות לצדדים והרוח נושבת מהפנים אל הצוואר ומקררת את הגוף. נסיעה ברכב הייתה לעשירים שבנערים ולחריגים שבמקרים.
התחבורה הציבורית
מגיל 12 הייתי נוסע כל יום באוטובוסים לביה”ס. שש שנים זה נמשך ככה, ולמרות שעשיתי רשיון בגיל 17, נסעתי על הרכב של ההורים פעמים בודדות.
בגיל 18 התגייסתי למסלול של שלוש שנות נסיעה ברכבת לאוניברסיטה, הידוע בשמו העממי ‘מסלול עתודה’.
בסיומו עברתי למסלול מקביל של שלוש שנות נסיעה באוטובוסים, הידוע בשמו העממי ‘שירות חובה’.
פורד פיאסטה 1998
אחרי 12(!) שנות תחבורה ציבורית, סוף סוף הגיע הרגע המיוחל – משכורת קבע וסכומי כסף שבזמנו נראו לי כסכום עתק (למרות שהמשכורת הייתה מתחת לשכר הממוצע במשק). כל כך לא יכולתי להתאפק לקנות רכב שלקחתי הלוואה לטווח קצר. אנא סלחו ל”אני הצעיר” שלי, הוא לא ידע מה טוב בשבילו. רציתי משהו קטן, זול וחסכוני וקניתי לעצמי פורד פיאסטה שנת 98. אין מילים לתאר איזה דרק של אוטו זה היה, הוא שירת אותי בהססנות 4 שנים עד שהוא נשלח לגריטה כשהתחלתי לעבוד באזרחות ולהרוויח כסף אמיתי! (קצת מעל השכר הממוצע במשק).
דייהטסו סיריון 2007
אחרי שמכרתי בגרושים את רכב חיילים האומלל שלי, קניתי לעצמי משהו “ראוי” – רכב בן 5 שנים, עם גיר אוטומט, חלונות חשמליים, מערכת סטריאו נורמלית, מזגן שעובד יותר מחודשיים ברצף. התענוגות של החיים!
עם הסיריון נסעתי קרוב לשלוש שנים, עד שהגעתי לעבוד בפרופר הייטק שהציע רכבי ליסינג ולא עמדתי בפיתוי.
מאזדה 3 החדשה שנת 2014
אחרי רפרוף קצר בקטלוג, הבחירה הייתה ברורה מאליה ובהתה בי בעיניים כמו כלבלב בכלוב של צער בעלי חיים “תיקח אותי! תיקח אותי!” היא צעקה לי. מאזדה 3 החדשה שנת 2014. רכב יפיפה, דנדש, כיפי, מהיר ונח! והכל במעטפת “ליסינג תפעולי” עם שירות עד הבית בעלות של כמעט 3000 ש”ח בחודש.
עשיתי את כל החישוב של “כדאיות ליסינג מול רכישה” וכמו כולם שיקרתי לעצמי שזה משתלם או לפחות שווה את הכסף למרות שהמספרים מראים בבירור שזה לא משתלם כלל.
אחרי שלושה חודשים החזרתי את הרכב לחברה ושילמתי קנס החזרה מוקדמת של כ-8,000 ש”ח.
מה קרה???
הסולידית ו-Mr Money Mustache
בערך באותו הזמן, ממש במקרה הגעתי לבלוג של הסולידית ונשאבתי לתוך פרנזי של קריאה של כל הבלוג שלה, של הבלוג של MMM, ושל הספרים המובילים בתחום הפרישה המוקדם – Your Money or Your Life וגם Early Retirement Extreme.
אחרי כמעט 20 שנים, ירד לי האסימון שנפלתי בפח צרכני אכזר. רק שהאסימון הרגיש יותר כמו בלוק בטון.
כל ההתרגשות מהרכב החדש נמוגה יחסית מהר, וכל מה שנשאר היה אותם הפקקים, אותם עצבים ונהגים מטומטמים על אותם הכבישים, רק שהחור בכיס גדל בערך פי 2 כל חודש. הבנתי שרוב מה שאני משלם עליו זה רעש וצלצולים, ואילו מה שאני צריך זה דרך להגיע לעבודה וחזרה. מעבר לכך, העלות החלופית של הכסף הזה קיבלה משמעות שמקודם כלל לא הבנתי אותה, ולא יכולתי להמשיך עוד עם הבזבוז.
התחבורה הציבורית – טייק 2
עברתי לנסוע באוטובוסים ורכבת לעבודה. גיליתי שלא רק שזה לא נורא, אלא שזה הרבה יותר טוב. אין לי יותר שום עצבים מנהיגה בכביש, בטח ובטח מכבישי המרכז ותל אביב. יש לי המון זמן פנוי לקרוא ספרים, בלוגים, פורומים וחדשות, לשמוע פודקאסטים ואפילו לישון בדרך (מה שאני מוצא יותר ויותר נחוץ כאבא טרי). הזמן שלוקח לי להגיע הוא קצת יותר ארוך מאשר ברכב, אבל זה שולי לעומת היתרונות העצומים והחסכון בכסף.
העלות החודשית של נסיעה בתחבורה ציבורית היא כשישית מזו שעלה לי הלחזיק את הרכב ליסינג. החסכון מכניס לי לחשבון עוד כ-2000 שח בחודש, כ-24,000 שח בשנה, ואחרי 10 שנים בלבד זה מצטבר לכ-300,000 ש”ח.
האופניים – טייק 2
כמובן שלא הסולידית ולא MMM לא דוגלים בנסיעה בתחבורה ציבורית כיעד עליון, אלא בנסיעה על אופניים, וברור למה – עלות הרכישה והתחזוקה היא אפסית אפילו לעומת תחבורה ציבורית, ומקבלים אימון כושר חינם כל יום.
אבל רק המחשבה על הרעיון של לנסוע מהפריפריה לתל אביב גרמה לי לזלזל ברעיון ולפסול אותו על הסף. אוסף התירוצים הסטנדרטיים נשלף מהשרוול כאילו הם נכתבו מראש: אין לי בכלל אופניים מתאימות. זה רחוק מדי. אין שבילי אופניים מתאימים. זה מסוכן מדי. חם מידי. אני אגיע עייף, מיוזע ומסריח למשרד.
עם זאת, הרעיון נשאר להדהד אצלי בראש במשך חודשים.
באחד הביקורים אצל ההורים של אישתי, החלטנו לקחת זוג אופניים ישנות אבל טובות מהמחסן. ניקינו, שפשפנו, שמנו גריז על השרשרת, חיברנו מושב, ניפחנו גלגלים, חיזקנו את הונטיל של הגלגל הקדמי כדי לתקן את בריחת האויר, כיילנו את ההילוכים, הרכבנו מתלה אופניים על הרכב ונסענו הבייתה.
התחלתי לעשות סיבובים בעיר פעם בשבוע בשבתות. בהתחלה סיבוב אחד קצר מסביב לעיר. אח”כ סיבובים ארוכים יותר מסביב לעיר. אח”כ כשראיתי שזה לא קשה בכלל שני סיבובים ארוכים מסביב לעיר עם טיפוס אתגרי בשביל לסחוט את המכסימום מעצמי.
האתגר והקושי הפכו למשהו שאני מצפה לו ממש במהלך השבוע, והפעם או פעמיים שנמנעתי מלנסוע בגלל מחלה היו ממש חסרים לי ואף הרגשתי איך הנסיעה הבאה נהייתה קשה יותר עקב הפספוס.
במקביל במהלך הנסיעות לעבודה שמתי לב לשביל אופניים פה ושם, למדרכה מזדמנת צמודה לכביש, למעבר תחתי מתחת לפסי רכבת.
התחלתי לחשוב שאולי בכל זאת הרעיון של הנסיעה לעבודה על אופניים הוא לא מופרך כל כך. במיוחד אחרי שהתגברתי על החשש מהקושי.
הבעיה האמיתית הייתה שבאמת אין שביל אופניים רציף מהבית לעבודה, וכל מסלול שבחנתי הצריך נסיעה על כביש מהיר ובחלקים מסויימים אפילו בלי שוליים. לא הייתי מוכן לזה.
בהזדמנות אחת בחנתי אפשרות להגיע לרכבת לא רחוקה דרך שבילי עפר בתור פשרה. הלכתי ברגל כל הדרך ובשלב מסויים מצאתי את עצמי מול נחל בוצי עם שתי אפשרויות בלבד – לחזור חצי שעת הליכה אחורה או לחצות. הגעתי לעבודה כולי בבוץ.
בפעם אחרת לקחתי מסלול אוטובוס חלופי ארוך יותר אבל כזה שאפשר לי לבחון את מצב השוליים במסלול אחר. המצב לא היה טוב ולפעמים הכביש היה בלי שוליים כלל, מה גם שלא התלהבתי מהרעיון של לנסוע בשולי כביש מהיר בכלל.
לאחרונה שמתי לב למעבר תחתי מתחת לכביש מהיר שיוצא בצד אחד יחסית קרוב לעיר ובצד שני לשביל עפר שמוביל לכיוון המרכז.
החלטתי שבהזדמנות הראשונה אצא לחקור את האזור.
התגלית
היום בבוקר נסעתי על האופניים לאזור, ולמרות שכלל לא הגעתי למעבר התחתי מצאתי מסלול שמוביל אותי למטרופולין גוש דן שממנו אפשר כבר להגיע לכל מקום.
עשיתי נסיעת מבחן של כמעט שלוש שעות רצופות בהם הגעתי עד העבודה וחזרה!
בחזור כבר ידעתי את הדרך מבלי לעשות סיבובים מיותרים וזה לקחת לי שעה ו-20 דקות, על פני כ-19 ק”מ לכל כיוון.
ארוך ומתיש אבל רק 10 דקות יותר משלוקח לי בתחבורה ציבורית.
לאורך כל המסלול אני נוסע על מדרכות, שבילי עפר וכבישים ריקים של ישובים, למעט מקטע אחד באורך 500 מטר של כביש מהיר שבו אני חייב לעבור אבל הוא עם שוליים רחבים אז זה נסבל.
מה הלאה?
האם אוכל להקפיד בנסיעה הזאת לעבודה? כל יום? בחום? בקור? בגשם? בשעות החושך של החורף? האם לא אעדיף לקנות אופניים חשמליות?
אני לא יודע עדיין מה יהיה הלאה, אבל אני שמח שהגעתי עד לנק’ שבה אני נמצא עכשיו – כל התירוצים מאחורי וכעת זה תלוי רק בי.
אם אקפיד – החסכון הנוסף של כ-600 ש”ח בחודש, מצטבר אחרי 10 שנים לכמעט 100,000 ש”ח נוספים, ואת היתרונות הבריאותיים אני אפילו לא יודע לכמת.
מדהים אותי להזכר בעצמי כנער שאופניים ונסיעה בתחבורה ציבורית סיפקו את כל צרכיו ועלו לא יותר מדמי כיס, ואילו עד לפני זמן מה הייתי שבוי לחלוטין בתפיסה שלא ניתן להסתדר בלי רכב ליסינג. רק אחרי שמשחררים את האחיזה של הרכב, מבינים עד כמה הוא באמת לא נחוץ.
כל הכבוד!
ובדיוק MMM כתב פוסט על אופניים חשמליים.
http://www.mrmoneymustache.com/2015/08/31/electric-bike-reviews/
אכן, והוא מפרט את החוקים שלו שמונעים ממנו מלהתעלל בכח שנמצא בכפות ידיו.
לא בטוח שלי יהיה את אותו כח הרצון :)
Typo עומלל צ”ל אומלל
תודה, תוקן
מדהים איך שתפיסה משנה הכל…
מזדהה מאד מאד. גם אני נוסע יום יום לעבודה באוטובוס וויתרתי על הליסינג משיקולים זהים לשלך. עכשיו אני בודק איך אוכל לשלב אופניים או קורקינט בקטעים שבין הבית לאוטובוס ובין האוטובוס לעבודה. כל קטע הוא כ10 דקות הליכה וזה עשוי לחסוך זמן רב. הבעיה היא שדי לא נוח להרים אופניים לאוטובוס יום יום. למישהו יש רעיון (למשל קורקינט חשמלי קל משקל במיוחד).
לצערי אין לי מסלול שמאפשר להגיע לרכבת עם אופניים. אז אופציה זו נפסלה.
ניסיתי להשתמש בקורקינט, קניתי אחד עם גלגלים גדולים מהרגיל בשביל שיהיה נח לנסוע על המדרכה, אבל אחרי כחודש וויתרתי על האפשרות הזאת ומכרתי אותו (באותו המחיר :) כיוון שהחסכון בזמן היה זניח (בקטעים של 10 דקות הליכה זה מוריד רק כמה דקות), כאב בברכיים\רגליים\גב (בשביל שהנסיעה תהיה חלקה צריך קורקינט שטח עם גלגלים מנופחים באוויר ולא גלגלי גומי מלא שעולה מעל 1000 ש”ח) וזה מוסיף סרבול לנסוע עם הקורקינט באוטובוס\רכבת (מפריע ליד הרגליים, בעייתי כשעמוס וכד’).
“ואת היתרונות הבריאותיים אני אפילו לא יודע לכמת….” לנסוע סמוך לרכבים פולטי מזהמים יום יום למשך שעות ארוכות….
אולי הייתה צריך לכתוב שאת החסרונות הבריאותיים אינך יודע לכמת :)
בנוסף, לנסוע על כביש מהיר זה מאוד מסוכן לרוכב אופניים ולא בטוח שזה חוקי (מבחינת מהירות מינימלית)
תשמור על עצמך ועדיף “לבזבז” קצת כסף על אוטובוסים מאשר לסכן את החיים לטווח ארוך וטווח קצר
לגבי איכות האוויר – אתה צודק, זה לא משהו שלקחתי בחשבון וזאת פעם שניה שמעירים לי בנושא.
ראיתי בעבר אנשים שנוסעים עם מסכות, אם כי זה מאד נדיר. גם לא בטוח עד כמה זה עוזר. אני גם לא יודע אם החשיפה המוגברת לאוויר מזוהם (מעבר למה שאני נחפש אליו בתחבורה ציבורית ודרך עבודה במרכז בכל מקרה) עולה במשקלה על היתרונות של פעילות אירובית ממושכת. בלי קשר, ואולי זה גם יעזור בנושא הזה, אנסה לחפש מסלולים בתוך העיר שמתרחקים מצירי תנועה מרכזיים שיש בהם יותר זיהום.
לגבי הכביש המהיר, כאמור זה 500 מטר בלבד, אחרי רמזור (כלומר המכוניות רק מתחילות להאיץ כשאני נכנס לשוליים, ולא נוסעות במהירות מלאה). לטעמי זה נסבל.
לגבי החוקיות, לא יודע אבל אני רואה באזור המון רוכבי אופניים ע”ב קבוע.
מעורר השראה! אל תשכח לעדכן לאיזו שגרה הצלחת להיכנס (כמה פעמים בשבוע, הלוך וחזור וכו’).
אתה יכול לומר מה עיר המקור ומה עיר היעד?
תודה! עד כה הצלחתי לעשות פעם בשבוע, אבל נהיה בעייתי בגלל שמחשיך מוקדם.
הנסיעה היא מאזור פרברי פתח תקווה לתל אביב.
גדול, אדם. כתיבה מגניבה וחלוקה טובה של הסיפור.
בעקבות הסולידית, אנחנו עכשיו משפחה על אופניים וכיף לנו עד אין קץ.
לעבודה אני הולכת ברגל.
משתמשים בתחבורה ציבורית מדי פעם, היא מאוד נוחה לנו (כנראה כי אין לנו בה צורך באופן יומיומי).
זה שיאו של מהלך שהתחלנו בעקבות הסולידית בנוגע ל”איך חיים בלי רכב”, שכלל בעיקר מעבר מגורים קרוב לעבודה שלי, והתגלה כקרוב לכל צרכי היומיום במרחק הליכה/אופניים, וקרוב עד גיחוך לנקודה ראשית של תחבורה הציבורית, מבלי לגור בלב העירוניות.
הכי כיף באי אחזקת רכב/אופנוע הוא סעיפי תקציב שלמים שיורדים, ובלת”מים/מטלות בלתי פוסקים שנעלמים גם הם.
איכות החיים שלנו התשפרה כל כך שאנחנו מרגישים שההפטרות מרכב היא אחד הדברים הכי טובים באופן בלתי צפוי שעשינו.
בנוסף ישנה התגלית של רכיבה בשטח, שמספקת לי את האדרנלין שכבר שכחתי שהיה לי כשהתחלתי לרכב על אופנועים.
אני ממש שמח לשמוע שעשיתם כזה שינוי, ושהוא כה מוצלח!
אנחנו עדיין מחזיקים רכב אחד כיוון שההורים של כל אחד מאיתנו גרים בערים שונות וכולנו עובדים באחרים אחרות. בסה”כ בשוטף אנחנו נמצאים ב-5 ערים שונות – מקוה שיום אחד נוכל לצמצם את זה למשהו יותר שפוי.
מדהים פשוט מדהים! לא יכולתי להאמין שדבר כזה אפשרי
בהחלט הפתעתם המון אנשים בשינוי הזה.
שאפו, מוריד את הכובע בפניכם נהניתי לקרוא!
אופניים חשמליות יד 2
אני חושב שמאוד חשוב לעבור לנסיעה שלא מזהמת את הסביבה,
אפילו אם יש הצורך לקנות אופניים חשמליות יד 2
, עדיין זה כדאי.
בערך באותו הזמן, ממש במקרה הגעתי לבלוג של הסולידית ונשאבתי לתוך פרנזי של קריאה של כל הבלוג שלה, של הבלוג של MMM, ושל הספרים המובילים בתחום הפרישה המוקדם – Your Money or Your Life וגם Early Retirement Extreme.
אחרי כמעט 20 שנים, ירד לי האסימון שנפלתי בפח צרכני אכזר. רק שהאסימון הרגיש יותר כמו בלוק בטון.
אצלי קרה אותו דבר. אחד לאחד. וזה קונספט כזה נכון, כמו חיסון נגד כל הצרכנות המטורפת שמקיפה אותנו. מה שאהבתי בבלוג שלה שזה לא סתם טיפים לחיסכון אלא מערכת שלמה לאורח חיים הגיוני. להרבה דברים אני הגעתי באופן אינטויטיבי אבל אצלה קיבלתי סוג של גושפנקה.