אחת מהשיטות האחרות היא השקעה במניות דיבידנד.
אתה יכול לקרוא את הפוסט של האופטימית למה היא כן בחרה במניות דיבידנד, זה ממחיש את היתרונות הפסיכולוגיים באופן משמעותי.

יש הרבה סיבות למה DGI לא יעיל מבחינה מתמטית. הסיבה הכי משמעותית היא יעילות מס.

אצלי (ונראה לי שגם אצלך), ההפנמה של הנכונות המתמטית (והאמפירית) משמעותית יותר בקבלת החלטות (כמו לשנות משהו בתיק בזמן משבר) מאשר החיזוקים הרציפים לגביו.

בגדול, אחד הסיכונים הגדולים ביותר למשקיע, ניבט אליו מהמראה.
בהשקעה פסיבית, החכמה היא ששמירה על אותה אסטרטגיה (איזון) באמת תיתן לך תשואות עודפות בסיום המשבר.
בשיטת DGI, ההתעלמות ממחיר המניה, והחיזוקים המתמידים בדמות הודעות על חלוקת/הגדלת דיבידנדים, הם שמחזיקים את המשקיע מלמכור הכול בהפסדים.
וזה פשוט טיפוסים שונים של אנשים.

בסופו של דבר, אתה אפילו לא צריך שלמשקיע DGI תהיה אסטרטגיה מנצחת. אתה רק צריך שהיא תהיה סבירה, ושהוא יאמין בה בכל לבו.

תחשוב על לומר למישהו שהיה לו תיק של מיליון עם 60% מניות, שזה שהוא איבד עכשיו 300K בעקבות צניחת המניות, אומר שהוא צריך לקנות מניות בעוד 120K. מי שלא מפנים את נכונות השיטה, לא יצליח ללחוץ על העכבר בשביל הפעולה הזו, ואם הוא מספיק נמהר, הוא עשוי גם לממש הפסדים. משקיע פסיבי מסתכל כל הזמן על ערך התיק שלו, וחייב להתעלם ממנו. משקיע DGI פשוט מסתכל על הדיבידנד, ומתעלם מערך התיק.
לדעתי, חוץ מהעניין של זה שזה צורך הרבה יותר לימוד בהתחלה, רוב האנשים היו שורדים משברים בDGI יותר מהשקעה פסיבית.
אני לא רוב האנשים בהקשר הזה, ונדמה לי שגם אתה לא.
אתה מחפש את האסטרטגיה הנכונה ביותר מתמטית ואמפירית. זו לא המטרה של DGI. המטרה היא תזרים מזומנים קבוע = חיזוקים חיוביים מתמידים.
אני באמת חושב שזה נכון להרבה אנשים, לא לי.
המזל שזה מצריך מספיק לימוד, כך שאדם יוכל להיפגש עם האלטרנטיבות, ולהחליט.

בהצלחה